פסק-דין בתיק רע"א 2972/11

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדיוהשופטת ר' לבהר שרון) בע"א 47605-05-10 מיום 28.2.2011, בו התקבל ערעורן של המשיבות על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (השופטת א' מני-גור) בת"א 400/05 מיום 7.4.2010, במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעתה של המבקשת כך שהמשיבות חויבו לפצותה בסך של 88,812 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. כן חויבו המשיבות בהחזר האגרה וסך נוסף של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין.

רקע עובדתי

1.        לצורך ייצוא משלוח מצעי וכלי מיטה למוסקבה התקשרה המבקשת, השוגרת, עם המשיבה 1, מובילה ימית בינלאומית ועם המשיבה 2, שלוחתה בארץ. ההתקשרות נעשתה בחודש נובמבר 2003 ובמסגרתה הונפקו שלושה שטרי מטען מקוריים. יציאתה של הסחורה מהארץ התעכבה והסחורה איחרה להגיע למוסקבה - יעדה הסופי. בעת הגעת הסחורה לנמל סנט-פטרסבורג, בדרך למוסקבה, הודיע קונה הסחורה, הנשגר, למבקשת כי בשל האיחור בהגעת המטען ליעדו הסופי הוא אינו מעוניין בסחורה מאחר שאינו יכול לשווקה במועד המתוכנן - לפני חג המולד. המבקשת איתרה קונה חלופי למטען אך לא עלה בידה למכור את הסחורה לקונה החלופי, לטענתה בשל תנאים בלתי אפשריים מבחינתה שהציבו לה המשיבות לצורך שינוי פרטי הנשגר בשטר המטען. תנאים אלו כללו בין היתר המצאת ערבות בנקאית בשיעור של 200% משווי המטען. המשיבות הציבו את התנאים האמורים כיוון שלטענתן לא עלה בידי המבקשת להשיב את שטר המטען המקורי השלישי שהונפק, באופן שלטענתן חשף אותן לסיכון אם היו מסכימות לתיקון שם הנשגר. משכך, הסחורה הושבה לארץ, לאחר כארבעה חדשים, והמבקשת מכרה אותה ב-50% מעלותה.

עיקרי טענות הצדדים בבית משפט השלום בסוגיה שבנדון

2.        המבקשת טענה כי משהנשגר המקורי סירב לקבל את המטען בשל האיחור בהגעתו, היא מצאה קונה חלופי לטובין. ברם, המשיבות סיכלו את האפשרות לתיקון שם הנשגר בשטר המטען משום שביקשו להעמיד לטובתן, בין היתר, ערבות בנקאית על סך 200% מערך המטען. המבקשת טענה כי לא יכלה לעמוד בנטל זה וכי דרישה זו לא הייתה סבירה בנסיבות העניין מאחר ומדובר בשטר מטען שאינו סחיר. משכך, טענה המבקשת כי המשיבות מנעו בהתנהלותן הבלתי מוצדקת את מכירת הסחורה לקונה החלופי. המשיבות טענו כי הקושי בשינוי שם הנשגר בשטר המטען נבע מכך שהמבקשת לא מסרה לידיהן את שטר המטען המקורי השלישי. בהקשר זה טענו המשיבות כי שטר המטען הינו מסמך בעל אופי קנייני ולכן אי המצאת שטר המטען המקורי השלישי, בו צויין שם הנשגר המקורי, העמיד את המשיבות בסיכון שהצדיק לטעמן את דרישתן להעמדת ערבות בנקאית כאמור.

פסק דינו של בית משפט השלום בסוגיית המצאת שטר מטען מקורי שלישי והיעדר אפשרות לעמוד בתנאי הערבות הבנקאית

3.        בית משפט השלום קבע כי יש לצאת מתוך הנחה שהונפקו שלושה שטרי מטען מקוריים שכן זה המספר הנקוב בשטר המטען ולא הוכח אחרת על ידי מי מהצדדים. ודוק, בית משפט השלום קבע כי מניעת תיקון שם הנשגר בשטר המטען תוך עמידה דווקנית על קבלת שלושת שטרי המטען המקוריים כשבידי המבקשת רק שניים מהם, הינה התעקשות לא סבירה בנסיבות העניין. בית המשפט ציין כי החשש שצד ג' יציג את השטר השלישי וידרוש חזקה בסחורה הוא חשש ערטילאי בשים לכך שהנשגר המקורי אישר כי הוא מוותר על זכותו בסחורה.

4.        בית משפט השלום קבע כי יש להניח שאף המשיבות חשו כי אין הגיון בהתעקשותן על קבלת שלושת שטרי המטען המקוריים ולפיכך לאחר התייעצות עם יועציהן המשפטיים הסכימו לתיקון שם הנשגר בתנאי שתועמד לרשותן ערבות בנקאית בגובה 200% מערך המטען למשך 15 חודשים, קרי ערבות בנקאית בסך של 80,000$. בית משפט השלום קבע כי דרישה זו לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. המבקשת הציגה כראיה מקרים אחרים בהם הסתפקו בערבות עצמית וכתב שיפוי. בית משפט השלום מצא כי מקרים אלו מצביעים על נוהג בענף. מנגד לא הובאה דוגמה לסתור מטעם המשיבות לשיעור ערבות כפי שביקשו. בית משפט השלום עמד על כך שבהתחשב בסיכון הכספי הקלוש שהיה מונח על כתפי המשיבות בתיקון שני שטרי המטען, לא הייתה זו דרישה סבירה מצדן. בית המשפט מצא כי ניתן היה להסתפק בערבויות אישיות או לחלופין בשעבוד אחד מנכסי המבקשת כמו גם בכתבי שיפוי ובמכתב ברור והחלטי מהנשגר המקורי על ויתורו בכל הקשור לסחורה, זאת מאחר ומדובר בשטר מטען לא סחיר להבדיל משטר סחיר.

5.        משכך פסק בית משפט השלום פיצוי לטובת המבקשת בסך של 88,812 ש"ח, בגין עלויות המסע הימי מישראל לרוסיה ובחזרה וכן בגין הוצאות אחסון וטיפול בשחרור הסחורה חזרה לישראל.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור וערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור של המשיבות ודחה את הערעור שכנגד שהגישה המבקשת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.        בית המשפט המחוזי קבע כי החוזה שבין הצדדים היה חוזה להובלה ימית של מטען מישראל לרוסיה עבור נשגר ספציפי. לכן, כך קבע בית המשפט, לא חלה על המשיבות חובה חוזית או חובה שבדין להסכים לתיקון שטר המטען. הסכמתן של המשיבות לתיקון שטר המטען ניתנה לפנים משורת הדין ומתוך כוונה טובה בלבד ורצונן של המשיבות לבוא לקראת המבקשת. בית המשפט המחוזי גרס כי די היה בכך להביא לדחיית תביעתה של המבקשת, אך התייחס גם ליתר הטענות שהעלו הצדדים ביחס לבטוחה שדרשו המשיבות מהמבקשת כתנאי לתיקון שם הנשגר בשטר המטען.

7.        בית המשפט המחוזי קבע כי אין נפקות לשאלה אם מדובר בשטר סחיר אם לאו, שכן שטר המטען הוא בעל אופי קנייני ולכן אם השטר החסר היה מגיע לידי הנשגר המקורי הוא יכול היה לשעבדו לטובת בנק כבטוחה כנגד קבלת אשראי והסיכון במקרה של מימוש הבטוחה היה מוטל על כתפי המוביל הימי. בית המשפט המחוזי הטעים כי מאחר שהסיכון שנשקף למשיבות בשל אבדן שטר המטען השלישי נותר בעינו, הרי שדרישתן של המשיבות לקבלת בטוחה הייתה מוצדקת. בית המשפט המחוזי קבע כי גובה הערבות הבנקאית שדרשו המשיבות היה סביר ביחס לסיכון שהן נשאו בו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להסיק מהדוגמאות שהציגה המבקשת דבר קיומו של נוהג, מה גם שהדוגמאות שהובאו על ידה נגעו להשמדתו של שטר מטען ולא לאובדן שטר מטען כמו במקרה דנן.

נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור

8.        לטענת המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד גיל נדל - הבקשה מעוררת מספר שאלות משפטיות: האם ניתן לשחרר מטען שלא כנגד הצגת שטר מטען, וכאשר מדובר בשטר מטען לא סחיר בפרט? האם חלה על המוביל הימי חובה שבדין לאפשר תיקונו של שטר מטען לטובת נשגר חלופי ככלל, וכאשר מדובר בשטר מטען לא סחיר בפרט? מה המקור הנורמטיבי לחובה זו ככל שהיא קיימת? בהינתן שמדובר בשטר מטען לא סחיר שאבד, האם ישנה הצדקה לדרישת המוביל הימי להעמדת בטוחה, מעבר להמצאת כתב התחייבות ושיפוי מצד השוגר וכתב ויתור מצד הנשגר המקורי, כתנאי לתיקון שטר המטען? המבקשת מפנה לקיומה של הלכה פסוקה של בית משפט זה ממנה ניתן לגזור מענה ביחס לחלק מהסוגיות מושא הבקשה [ראו למשל: ע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' יעקב כספי בע"מ, פ"ד נז(5) 193 (2003); ע"א 6011/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) (2001)], אלא שלטענת המבקשת פסיקה זו מתייחסת לשטר מטען סחיר, בשונה ממאפייניו של שטר המטען מושא הבקשה דנן. עוד טוענת המבקשת כי לא פעם סטו הערכאות הדיוניות מההלכה הפסוקה ומשכך יש צורך בהאחדה ובהרמוניה פסיקתית.

התנגדות המשיבות למתן רשות ערעור

9.        המשיבות - באמצעות בא כוחן, עו"ד דן מרויץ - מתנגדות למתן רשות ערעור. המשיבות טוענות כי קיימת כאמור פסיקה של בית משפט זה ממנה ניתן לגזור מענה לשאלות עליהן הצביעה המבקשת. בהקשר זה טוענות המשיבות כי העובדה שקיימים מקרים ספציפיים בהם הערכאות הדיוניות פסקו תוך סטייה מההלכה הפסוקה אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור. המשיבות טוענות כי לעובדה שמדובר בשטר מטען שאינו סחיר אין כל נפקות שכן שטר המטען הוא מסמך קנייני ואי המצאת שטר המטען השלישי הציבה אותן בפני סיכון שלאורו הן היו רשאיות לדרוש בטוחה ממשית. המשיבות מדגישות כי שיעור הבטוחה, קרי האם היה מקום לדרוש בטוחה בשיעור של 200%, 150% או 100% מערך המטען, אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עוד טוענות המשיבות כי מדובר במקרה נדיר שבנדירים ואף מטעם זה אין מקום למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לסיכום טוענות המשיבות כי הבקשה אינה עומדת במבחנים המעוגנים בהלכה הפסוקה לעניין מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

           יוער כי בכתבי הטענות שהוגשו לבית משפט זה ובדיון שנערך לפנינו טענו הצדדים גם לגופה של הבקשה, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי מקום להיזקק לטענות אלה.